פרימו נ' עו"ד וידבסקי ואח'

פסק דין

רקע

1.תביעה לתשלום סכומה הבלתי נפרע של הלוואת משכנתא, אשר רבצה על דירה המצויה ברח' ז'בוטינסקי 15/18 בבאר שבע, בסך של 325,000 ₪.

2.בין התובע מצד אחד, לבין הנתבע 3 וגרושתו, הצד השלישי 2, מצד שני, נכרת ביום 16.12.98 הסכם למכירת הדירה, תמורת סכום של 95,000 $, ולפי הוראות ההסכם ישתלם חלק הארי של התמורה (70,000 $) לאחר המצאת אישור סילוק המשכנתא.

הסכם המכר נערך ע"י הנתבע 1.

3.ביום 14.6.99 נרשמו הזכויות בדירה על שם התובע, ברישומי מנהל מקרקעי ישראל, לאחר שנתקבלה הפניה להעברת הזכויות מהנתבע 2 שהוא ב"כ החברה המשכנת - חברת האחים אוקנין בע"מ.

4.לימים, נתקבל צו לפינוי הדירה בגין המשכנתא הרשומה על הנכס, וכמסתבר, בעובדה לא סולקה המשכנתא לבנק הממשכן (בנק משכן).

5.הנתבעים 1 ו-2 נתבעים בעילה של רשלנות מקצועית, בטענה כי התובע שילם יתרת תמורת הסכם המכר בעקבות מצגים שהוצגו בפניו בדבר סילוק המשכנתא ע"י המוכר, מצגים אשר התבררו להיות מצגי שוא רשלניים, שכן המשכנתא לא סולקה לאמיתו של דבר, וכתוצאה מההתרשלות האמורה מומשה לבסוף המשכנתא והדירה נלקחה מהתובע.

הנתבע 3 צורף לתובענה, אשר הוגשה תחילה כנגד הנתבעים 1 ו-2 בלבד, וכנגדו טוען התובע לזכות לשיפוי בגין נזקיו הנובעים מנטילת התמורה בידי הנתבע 3 אך מבלי שתסולק על ידו הלוואת המשכנתא, לשחרור השעבוד.

כן, ובמקביל להגשת הגנתו, הוגשה מטעם הנתבע 2 הודעה לצדדים שלישיים, כנגד הנתבע 3, כנגד גרושתו של הנתבע 3, החתומה אף היא על הסכם המכר, וכנגד הנתבע 1.

תחילתה של תובענה זו, אם כן, בהגשתה בעילת רשלנות מקצועית כנגד הנתבעים 1 ו-2, עת היתה הדירה בחזקת התובע, וסופה בתפיסת הדירה ופינויה בפועל, ולקיחתה מחזקתו של התובע, התרחשות בגינה נתבקש וניתן היתר לפיצול סעדים (בש"א 3285/09).

תמצית טענות התובע – מר ש' פרימו

6.טענות התובע בתמצית הינן כדלקמן:

התובע רכש את הזכויות בדירה מהנתבע 3 בהתאם להוראות הסכם מכר מיום 16.12.98, ושילם במעמד החתימה על ההסכם סכום ראשוני בגובה 25,000 $. יתרת הסכום, בסך של 70,000 $ שולמה לנתבע 3 לאחר שהתובע ברר במשרדו של הנתבע 2 מצב המשכנתא ופקידה בשם מזל מסרה לו כי המוכרים סילקו את המשכנתא.

רק בדיעבד הסתבר כי המידע שנמסר לתובע ע"י הפקידה מזל היה מוטעה ובפועל לא סולקה המשכנתא, דבר שהוביל למימושה סופו של יום.

אין לשעות לטענות הנתבעים בדבר העדר תשלום מלוא התמורה ע"י התובע, לאור היותן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, מאחר והתובע הציג שני מסמכים מהם עולה ללא ספק כי התמורה שולמה (ייפוי כח בלתי חוזר לטובת התובע, מיום 30.12.98, מוצג ד' לנתבע 2, ומסמך פניית הצדדים להסכם אל החברה המשכנת בבקשה להעברת הזכויות, מיום 16.12.98, מוצג ב' לנתבע 2).

הטענה כי התובע שילם מלוא התמורה נתמכת גם ביתר הראיות הקיימות, לרבות הסכמת המוכר להעברת דמי השכירות המשתלמים בשל היות הדירה מושכרת, לידי התובע, אי הגשת תביעה ע"י המוכר בגין יתרת התמורה שלא שולמה כנטען, והעברת המסמכים לביצוע העברת הזכויות הן בחברה המשכנת והן במנהל, ע"י הנתבעים 1 ו-2.

התנהגותם של הנתבעים 1 ו-2 מעידה על כי סברו בעצמם כי המשכנתא סולקה ו/או לא קיימת בדרך זו או אחרת, וכי אין מניעה לתשלום יתרת התמורה. הראיות מצביעות על כך שהנתבע 1 כפי הנראה קיבל את אישור הצדדים להסכם לכך שהתמורה שולמה במלואה, ולכן העביר את מסמכי העברת הזכויות לידי הנתבע 2.

תיק המשטרה (אשר נסגר) ותמלול הקלטת השיחה בין התובע לנתבע 3, אינם תומכים בטענות הנתבעים, בניגוד לנטען על ידם.

תמצית טענות הנתבע 1 (וצד ג' 3) – עו"ד י' וידבסקי